נפלטתי מים סוער לחוף מבטחים שקט ורגוע.
בסיני.
עצרתי את חיי כפי שאני מכירה אותם לשישה ימים.
לא התעסקתי בבנות שלי, בזוגיות, בפרנסה, במשימות הבית, במשימות החוץ, בארגונים, בהסעות, בחוגים, בלזכור דברים.. כלום.
כן קראתי המון, כתבתי המון, אכלתי, ישנתי, נחתי, עשיתי יוגה, שוחחתי עם אנשים מעניינים.
ואז עוד שקט.
ועוד.
שקט.
חזרתי לעצמי.
ואז שבתי הביתה.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאין לי באמת על מה לריב עם בתי המתבגרת (לפני הנסיעה מצאתי כמובן), הסבלנות שבה אלי. וזה נעים.
יחס אחר למשימות הבית, למחוות היפות של בן זוגי, ומציאת הכיוון שלי אותו חיפשתי כבר תקופה בענייני הפרנסה.
חשתי חסרת אחריות. שלא לקחתי את החופש הזה מזמן. זו האחריות שלי עבורי ועבור הצמודים אלי בבית.
אמנם אי אפשר לנסוע לסיני כל שבוע.. הלוואי..
אבל רצוי וניתן לעצור. לקחת פסק זמן.
העצירה, הנשימה, הבהייה, חוסר המעש,
מאפשרות לגוף והנפש לעבד את נתוני היום יום, להירגע, לאפס, להנכיח, ולשוב הביתה, אל עצמנו.
טיפול רפלקסולוגי הוא ההפסקה הזאת.
עצירה, נשימה, בהייה, חוסר מעש, והגוף מתמלא באנרגיה חזקה ובריאה.
הכאב והמתח מתפוגגים.
מוזמנות ליצור איתי קשר
רננה אשד
רפלקסולוגית בכירה
תגובות
הוסף רשומת תגובה